נפלנו להרגלים הישנים אחרי כמה כוסות מה זה משנה רק לנסות מבלי משים הנה יד על ירך כאילו כלום לא השתנה בשקט כמו אדם המתהפך מתוך שינה

קין

ויהי ערב, ויהי בוקר יום שמיני. וביום השמיני ברא ה' את השנאה.

היה זה בוקר אפרורי וקין הקיץ משנתו. הוא הציץ אל החדר הסמוך, והבחין בהבל המתהפך במיטתו,
וחייך לעצמו. בשדות כבר הזהיבו השיבולים של קין, ופעיית עדרי הצאן של הבל נשמעה למרחק. היה זה יום המנחות. ביום זה בחודש הגישו קין והבל את מנחותיהם לאלוהים,
והוא, באור גדול וצהוב היה אוסף אותן אליו. ואז מתיישב איתם לצהריים.

קין ניגש אל ערוגות הכרוב שלו והחל לאסוף את הכרובים המובחרים ביותר. הוא חשב לעצמו שהבל לא יספיק להביא המנחה שלו, ועמוק בתוכו ניצתה איזו אש.
שעתיים אחר כך התייצב קין על הר המנחות והניח על האדמה ביראת כבוד את סלט הכרוב שהכין, שנח לו בתוך קערה חדשה מאיקאה.
ברגע האחרון הגיע גם הבל, ובלית ברירה תפס את הכבשה הקרובה ביותר ומיקם אותה על יד הסלט. באותו רגע פרץ מן השמיים אור גדול, צהוב וחם.
האור עטף את הכבשה , והרימה גבוה אל על, עד שנבלעה בשמיים.
קין הביט סלט הכרוב שנותר מיותם ודחוי, והכעס החל משתולל בו.
הבל צחק אל עבר אחיו, "לא נורא קין, תמיד יש פעם הבאה",
וחיוך מדושן עונג התנוסס על פניו. קין, שכבר בער מכעס, התקרב אל אחיו-
"די, מספיק. זה לא מגיע לך, כל זה. לך תזדיין הבל, לך!"
הבל רק הביט בו בשקט והשיב- "זה בסדר, אחי היקר, אל תכעס. אין לי צורך בחיבה ממך. שנינו יודעים מי המועדף מבינינו. הרגע הוכח שגם אלוהינו מעדיף אותי על פנייך."
"בשביל מה בכלל הגעת?! זאת לא אשמתי שאבא היה מחוייב לדפוק את אמא שוב למען המשך קיומו של המין האנושי, ועניין הפרו ורבו ומלאו את הארץ המדובר.
אבל למה למלאה בשרצים כמוך, הבל..." קין הטיח בו בבכי, "היה לנו טוב עד שהגעת, טוב גם בלעדייך!"
-בנג בנג-

קול הירייה הדהד בחלל.
גופתו של הבל הייתה מוטלת בשדה, כשהוא טובע בדמו שלו.
קין הכניס את האקדח לכיסו, וניסה להסתיר את הדמעות שנקוו בעיניו.
השעה הייתה כמעט ארבע, וקין כבר צריך להתייצב אל שולחן האוכל, לארוחה הקבועה שלו ושל אחיו עם האלוהים.
הוא ידע שהבל לא יגיע. לא הפעם.

השולחן כבר היה ערוך ומסודר, מפה לבנה פרושה עליו, עשוייה עננים, וסלט הכרוב של קין בקצה השולחן.
קין התיישב וחיכה לאלוהים. כמובן שברגע שהוא רק חשב על בריחה, הופיע אלוהים, כולו הוד והדר.
קין הביט בו מלא יראה ואמר-
"הו, שלום רינגו!"
-"עזוב אותך מרינגו, נמאס לי מהשם הזה."
-"אז חוזרים ליוספה?"
-"אתמול הייתי יוספה, וזה לא שם לעניין. אני צריך משהו קצת יותר מכובד. משהו מסתורי. מעורר יראה. מה דעתך על... יהוה?"
-"זה אכן שם מכובד. אפילו מכובד מאוד."
-"נהדר! נדמה לי שאשאר איתו. יהוה, יהוה, י-ה-ו-ה..."
אלוהים זמזם לעצמו בסיפוק את שמו החדש והתיישב.
הוא סרק בעיניו את השולחן, ואחר עבר והביט ארוכות בפניו של קין.
-"ואחיך, היכן הוא?"
-"השומר אחי אנוכי?"
-" אל תתחכם איתי קין!"
קין החל ממלמל, מזיע כולו, ואלוהים הגביר את קולו לכדי צעקה-
"דמי אחיך זועקים אליי מן האדמה!"
-" אלוהיי, סליחה, יהוה, אין צורך בדרמה. זה לחלוטין מיו-"
"קין! ", ברקים ורעמים חתכו את השמיים, "יודע אני מה עשית, יודע אני הכל!
ממני לא נסתר דבר, קין. ארור אתה! ארור. לך, נע ונד תהיה בארץ, כי-
-בנג בנג-

קין ליטף ביד רועדת את אקדחו. מפת השולחן הפכה אדומה,
כשקין הביט באלוהיו השכוב על השולחן. הוא ניסה לחמוק מעיניו החלולות של בורא עולם,
עיניו המתות. הוא הכניס את האקדח לכיסו, וידע- מעתה ואילך:

תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום.

_________________________

הבהרה: זה סיפור ישן נושן, שרק החליט לצאת מהארון ולהתפרסם. עימכם הסליחה ותודה על הסבלנות.