יום חמישי, 12 בינואר 2012

מחול חרבות\אור א. גולדמן

בואי נצא במחול חרבות

בריקוד מרגש ונועז

נישא בידינו אש להבות

נתכונן לספירה ואז


את מסתובבת אלי במהירות,

אני אט אלייך סובב,

ולא מזהה את ניצוץ הילדות

שבקרב עינייך אורב,


הגשתי אלייך את להבתי

ואת לקחת ובתגובה

הסתובבת לכיוון אורות זרקורים

והותרת אותי ללא תשובה.


ואני שם נותרתי סובב סביב עצמי

התרחקנו ולא אמרת למה

והבנתי, כעת אני בצללים,

שעת הסולו שלך עוד לא תמה,


ואת ממשיכה, בתנועות עגולות

וגדולות ומלאות בתשוקה,

ואני רק תוהה מתי את תבחיני,

מלבדך הבמה ריקה.


בואי נצא במחול חרבות

מרגש ומסעיר ומשלהב,

ובסופו נחכה לסיום שמשקיט

את הגוף אבל לא את הלב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה