בניתי לי בֶית מילים והברות,
סיידתי עם רגש בין כל שתי שורות,
בפנים ריהטתי עם כל כולי
וככה עמד לו הבית שלי.
ברחוב היומן, שם הוא עמד,
וכל הרחוב שלי לבד.
ככה עמד לו ביתי-מבצרי,
בית עם נוף מרוחק, הררי.
בבית היה לי טוב.
עד שפעם אחת נכנס בלי לבקש
אדם לבית ברחוב היומן 6
לא אדם זר, ולא "רק מכר",
אלא בן משפחה, אדם יקר.
רק מה? התגנב לו דרך חלון
והתחיל לשוטט לבדו במקום
לא לקח שום דבר ודבר לא השאיר
רק ישב וקרא בעיון איזה שיר
בניתי לי בית מילים והברות
עד שהסתנן אדם בין השורות
וביתי שם עמד אבל לא כמו פעם
בשם "מבצרי" כבר לא היה טעם
ברחוב היומן שם הוא עמד
והרחוב כבר אינו שלי לבד
טחב גדל על כבר-לא-מבצרי
שכמו גל נשבר, נותר ערירי
בבית היה לי טוב
אבל הפסקתי לכתוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה